Vayedaber

Peah

Daf 2a

רִבִּי בַּרֶכְיָה בְּעִי וְלָמָּה לֹא תַנֵּינָן עָפָר סוֹטָה. וְלָמָּה לֹא תַנֵּינָן אֶפֶר פָּרָה. וְלָמָּה לֹא תַנֵּינָן רוֹק יְבָמָה. וְלָמָּה לֹא תַנֵּינָן דַּם צִיפּוֹר שֶׁל מְצוֹרָע. לֹא אֲתִינָן מַתְנִיתָא אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁהוּא מוֹסִיף עֲלֵיהֶן וְיֵשׁ בַּעֲשִׂייָתָן מִצְוָה. וְאֵילּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוֹסִיף עֲלֵיהֶן 2a אֵין בַּעֲשִׂייָתָן מִצְוָה.

Traduction

R. Berakhia demanda: pourquoi, dans l’énumération faite pour la Mishna, n’a-t-on parlé de la terre délayée dans la boisson présentée à la femme soupçonnée d’adultère (Nb 5, 17), ni de la cendre de la vache rousse mêlée aux eaux d’aspersion (Nb 19, 17), ni du crachat de lévirat, lorsqu’une veuve déchausse la sandale de son beau-frère pour refuser sa main (Nb 25, 9), ni du sang que l’on doit répandre de l’oiseau de sacrifice d’un lépreux (Lv 14, 6)? La Mishna n’enseigne que les sujets pour lesquels il y a un mérite à donner plus que la quantité due; tandis que pour les quatre devoirs précités, il n’y a pas de mérite à dépasser la mesure prescrite.

Pnei Moshe non traduit

ולמה לא תנינן. במתני' עפר סוטה דאין לה שיעור כמה יתן מן העפר אל המים וכן אפר פרה אין לה שיעור לנתינת האפר לתוך המים וכן רוק יבמה אין לה שיעור אלא כל שנראה להדיינים ואפי' כל שהוא וכן דם צפור של מצורע שנותן לתוך המים אין שיעור להדם:

ומשני דלא אמרינן למיתני במתני' אלא דברים שאם מוסיף עליהם יש בהוספה מצוה. כגון הני דחשיב במתני' אבל אלו אין בהוספה שלהן מצוה:

וְהָרֵאָיוֹן. מַתְנִיתִין בְּרֵאָיַית קָרְבָּן אֲבָל בְּרֵאָיַת פָּנִים יֵשׁ לָהּ שֵׁיעוּר. וַאֲתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן מָעָה כֶסֶף שְׁתֵּי כֶסֶף דְּבַר תּוֹרָה.

Traduction

Pour la vue du Temple, lors des 3 visites prescrites aux fêtes, la Mishna dit qu’il n’y a pas de limite à la présence personnelle. mais, il est évident que, pour le sacrifice offert, il y a une mesure. Ceci est conforme à ce qu’a dit R. Yohanan: il est légalement obligatoire (en vertu d’une allusion biblique) d’offrir au Temple (lors de cette visite) un holocauste ayant, au moins, la valeur de deux pièces d’argent (17)Le Maa' vaut le 6ème du dinar, selon Zuckermann, Talmudische Münzen, p. 23. et un sacrifice pacifique (personnel) de la valeur de 2 pièces (18)Voir même série. (Hagiga 1, 2) ( 76b) et Babli, même traité, 7a..

Pnei Moshe non traduit

מתני' בראיית פנים אבל בראיית קרבן יש לה שיעור. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלף בטעות:

ואתיא כהאי דאמר ר' יוחנן מעה כסף שתי כסף. דתנן בריש חגיגה בה''א הראיה מעה כסף והחגיגה שתי כסף.

דבר תורה הן. דלקמן יש לה שיעור מן התורה:

תַּנָּא רִבִּי יַסָּא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן רֵאָייָה כָּל שֶׁהוּא חֲכָמִים הֵן שֶׁאָֽמְרוּ מָעָה כֶסֶף שְׁתֵּי כֶסֶף. אָמַר לֵיהּ יֵשׁ כֵּן זוּ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וְכָל הַשֵּׁיעוּרִין לֹא חֲכָמִים הֵן שֶׁנָּֽתְנוּ כְּזַיִת מִן הַמֵּת וּכְזַיִת מִן הַנְּבֵלָיה וְכַעֲדַשָּׁה מִן הַשֶּׁרֶץ. לֹא אַתְייָא מִישְׁאוֹל אֶלָּא כְּהָדָא דְתַנִּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָא. לֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא. חֲכָמִים הֵן שֶׁאָֽמְרוּ מָעָה כֶסֶף שְׁתֵּי כֶסֶף. וְקַשְׁיָא מִן דּוֹ סְמַךְ לִדְבַר תּוֹרָה הוּא. (חֲכָמִים הֵן שֶׁנָּֽתְנוּ כְּזַיִת מִן הַמֵּת וּכְזַיִת מִן הַנְּבֵילָה וְכַעֲדַשָּׁה מִן הַשֶּׁרֶץ) [הוּא אָמַר חֲכָמִים הֵן שֶׁאָֽמְרוּ מָעָה כֶסֶף שְׁתֵּי כֶסֶף.] אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בוּן רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר כָּל הַשֵּׁיעוּרִין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּנַי דּוֹ אָמַר

Traduction

R. Yossa a enseigné, au contraire, en présence de R. Yohanan, que l’offre de la présence, quelque minime qu’elle soit, peut suffire (selon la Loi); ce sont les Sages qui ont établi l’obligation d’une pièce d’argent pour le 1er sacrifice et de deux pour le second (que chacun de ces 2 sacrifices devra représenter respectivement ladite valeur). Mais, lui objecta R. Yohanan, y-a-t-il d’autres exemples analogues (19)C'est-à-dire, ailleurs encore voit-on que les Sages aient donné une mesure précise à ce qui n'en avait pas? Comp. Babli, Berakhot 41b (t. 1er de notre traduction, p. 396).? Certes, répliqua R. Yona; toutes les mesures prescrites n’ont-elles pas été délimitées par les Sages? Ainsi, par exemple, il faut la grandeur d’une olive pour qu’un fragment de cadavre constitue l’impureté, la même mesure d’une bête morte (pour constituer le crime d’avoir mangé de l’immondice) et la grosseur d’une lentille pour le ver (son impureté ne devient réelle que s’il a cette mesure légale). En effet, la question posée par R. Yohanan ne se rapporte qu’à l’enseignement de R. Oshia: de l’expression biblique On ne verra pas ma face les mains vides (Dt 16, 16), on peut déduire, selon lui, que la plus petite offrande suffit; mais les Sages ont établi une mesure obligatoire, à savoir: l’holocauste devra coûter une pièce d’argent et le sacrifice pacifique deux pièces. La difficulté soulevée par R. Yohanan est donc celle-ci: comme le verset précité implique une allusion biblique légale (justifiant la mesure précise) comment R. Oshia dit-il que les Sages l’ont prescrite, mais ils ont fixé l’olive pour l’impureté d’un mort ou par la défense de manger des objets immondes, ou la grosseur d’une lentille pour l’interdiction des vers? (Cette détermination est applicable d’ordinaire aux cas non basés sur la Loi). Chacun de ces avis, dit R. Yossé bar R. Aboun, s’explique comme suit: l’avis de R. Yohanan est conforme à ce qu’il dit ailleurs (20)Babli Yoma 80a. que toutes les mesures légales ont été prescrites à Moïse sur le mont Sinaï (ce sont des traditions reçues et non les décisions des Sages);

Pnei Moshe non traduit

תנא ר' ייסא קומי ר' יוחנן ראית. קרבן:

כל שהוא. מן התורה אלא חכמים הן שאמרו מעה כסף ושתי כסף:

אמר ליה ר' יוחנן ויש כן זו. וכי מצינו בכגון זו שיהיה השיעור מדבריהם:

א''ר יונה. ומאי קשיא ליה לר יוחנן וכי כל השעורים לא חכמים הן שנתנו כזית כו' דהא לא כתיבא שיעורא באורייתא וחכמים הן שנתנו שיעוריהן:

לא אתי מישאל. ומשני מה דשאל ר''י ויש כן זו לא בא לשאול אלא אליבא דר' הושעיא דתני בברייתא הכי דשיעור קרבן מדבריהן הוא נקט לראיה דקרבן שלה יש לו סמך מן התורה דכתיב לא יראו פני ריקם:

וקשיא. וזה היה קשה לו לר' יוחנן:

מן דו סמך לדבר תורה חכמים הן שאמרו מעה כסף ושתי כסף. כצ''ל וכן הוא בפ''ק דחגיגה ונדפס כאן בטעות אגב שיטפא דלעיל. כלומר מאחר שהוא סמך לה להכתוב שבתורה והיאך הוא אומר שמן התורה כל שהוא וחכמים הן שנתנו לשיעור זה וכי יש להן כח לעשות קצבה לקרבן שהוא מן התורה בלתי ג''ש או שאר מדות שהתורה נדרשת בהן דלא אמר אלא סתם וחכמים הן שאמרו כן ולא פירש מאין להם זה:

ר' יוחנן כדעתי' וכו'. ואזלו תרוייהו לטעמייהו:

ר''י דהוא אמר דכל השיעורין הלמ''מ הן. ולא שחכמים מעצמן נתנו להן. והלכך הוא דאמר דבר תורה הן. דהל''מ היא ד''ת:

מָעָה כֶסֶף שְׁתֵּי כֶסֶף דְּבַר תּוֹרָה. רִבִּי הוֹשַׁעְיָא כְּדַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר הָאוֹכֵל אִיסּוּר בִּזְמַן הַזֶּה צָרִיךְ לִרְשׁוֹם עָלָיו אֵת הַשֵּׁיעוּרִין שֶׁמָּא יַעֲמוֹד בֵּית דִּין אַחֵר וִישַׁנֶּה עָלָיו אֶת הַשֵׁיעוּרִין וִיהֵא יוֹדֵעַ מֵאֵי זֶה שֵׁיעוּר אָכַל.

Traduction

aussi, dit-il, les limites d’une et de deux pièces d’argent sont comme fixées par la Loi. L’avis de R. Oshia est conforme à ce qu’il dit que, pour les consommations interdites, il faut, de notre temps, préciser les limites, de crainte qu’il ne survienne un autre tribunal et ne modifie ces limites; il faut savoir quand la consommation d’une certaine quantité constitue une interdiction (donc, la délimitation est due aux sages).

Pnei Moshe non traduit

ור' הושעיא דאמר מדבריהן הוא לשיעורא דמתני' ג''כ כדעתי' דאמר כל השיעורין מדבריהן הן:

האוכל איסור בזמן הזה. חלב וכיוצא בו שמתחייב עליו קרבן בזמן הבית צריך היא לרשום עליו את השיעורין מה שהיו בזמן שאכל כדי לידע אם בר קרבן הוא לכשיבנה בית המקדש:

דשמא יעמוד ב''ד אחר וישנה עליו את השיעורין ויהא יודע מאיזה שיעור אכל. כלומר לפיכך הוא צריך לרשום השיעור שהיה בזמן שלו כדי לידע מאיזה שיעור אכל ונתחייב בקרבן. אלמא דס''ל דכל השיעורין מדבריהן הן וביד הב''ד לשנותן כפי ראות עיניהם לפי הזמן:

אָֽמְרֵי חָזַר בֵּיהּ רִבִּי יוֹחָנָן מִן הָדָא. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי תְּרַוֵּיהוֹן אָֽמְרִין לֹא חָזַר בֵּיהּ וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי אַמִּי אִיתְפַּלְּגוּן חִזְקִיָּה וְרִבִּי יוֹחָנָן. חִזְקִיָּה אָמַר אָדָם חוֹלֵק אֶת חוֹבָתוֹ לִשְׁתֵּי בְהֵמוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר אֵין אָדָם חוֹלֵק אֶת חוֹבָתוֹ לִשְׁתֵּי בְהֵמוֹת. אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בְיָדוֹ שְׁתֵּי כֶסֶף לְכָל אַחַת וְאַחַת.

Traduction

Selon certaines opinions, R. Yohanan renonça à son avis. Mais, selon R. Yona et R. Yossé, il n’y renonça pas; et ce qui le prouve, le voici: R. Ila dit, au nom de R. Ami, que Hizkia et R. Yohanan sont en désaccord sur le point suivant: selon le premier, le devoir d’offrir des sacrifices est rempli si l’on apporte pour 2 pièces 2 animaux (chacun des deux, d’égale valeur, équivaut à l’une des 2 obligations); d’après le second, ce mode ne suffirait pas et il faut avoir en mains deux pièces d’argent pour chaque sacrifice (21)Donc, la fixation du prix à 2 pièces est présumée légale..

Pnei Moshe non traduit

אמרין חזר ביה ר''י מן הדא. דאמר כל השיעורין הל''מ הן:

לא חזר ביה. ר''י מסברא דליה:

ועוד מן הדין. דלקמן ראיה דלא חזר בו ר''י:

דא''ר אילא וכו' אדם חולק את חובתו לשתי בהמות חובה שמוטלת עליו להביא חגיגה בשתי כסף יכול הוא לחלקן להשתי כסף לשתי בהמות אם ירצה יקח במעה כסף בהמה אחת ובשניה בהמה אחרת ויביא שתיהן לחגיגתו ויוצא ידי חובתו:

אלא צריך שתהא בידו שתי כסף לכל אחת ואחת. אם דעתו להביא שתי בהמות לחגיגת חובתו אי יותר צריך שתהא בידו ליקח כל בהמה ובהמה בעד שתי כסף ואם לאו לא יביא אלא בהמה אחת שתהא ביה שתי כסף אלמא דס''ל לר''י דהא דאמרו שיעור הראיה מעה כסף והחגיגה שתי כסף מדאורייתא הוא והלכך הוא דקפיד שלא יביא בהמה לחגיגה הפחותה משתי כסף דאי שיעורא מדרבנן בעלמא הויא לא היה לן למיקפד אם מביא בהמה אחת או שתי בהמות בשתי כסף דהא מיהת בשתי כסף הוא דאייתי וש''מ דלא חזר בו ר''י מהא דאמר לעיל:

Peah

Daf 2b

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם חִזְקִיָּה אָדָם טוֹפֵל בְּהֵמָה לִבְהֵמָה. 2b וְאֵין אָדָם טוֹפֵל מָעוֹת לְמָעָה. הֵיךְ עֲבִידָא הָיוּ לְפָנָיו עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת וְהִקְרִיב חָמֵשׁ בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְהַמּוֹתָר מַהוּ שֶׁיִּדָּחֶה לְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. רִבִּי קְרִיסְפָּא אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר דּוֹחֶה וְחָרָנָא אָמַר אֵינוֹ דוֹחֶה וְלָא יָֽדְעִין מַה אָמַר דָּא וּמַה אָמַר דָּא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא נְפָרֵשׁ מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנָן מִן מִילֵּיהוֹן דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר אָדָם טוֹפֵל מָעוֹת לְמָעוֹת וְאֵין אָדָם טוֹפֵל בְּהֵמָה לִבְהֵמָה דּוּ אָמַר דוֹחֶה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דּוּ אָמַר אָדָם טוֹפֵל בְּהֵמָה לִבְהֵמָה וְאֵין אָדָם טוֹפֵל מָעוֹת לְמָעָה הוּא דּוּ אָמַר אֵינוֹ דּוֹחֶה. אָתָא שִׁמְעוֹן בַּר ווָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לְעוֹלָם הוּא מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ וְדוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב עַד שֶׁיֹּאמַר אֵין בְּדַעְתִּי לְהוֹסִיף.

Traduction

Selon R. Simon b. Lakish, au nom de Hiskia, on peut (dans ce but) réunir les animaux de seconde dîme à d’autres non consacrés et compléter ainsi les besoins de la consommation, mais cette réunion du sacré au profane n’est plus applicable à l’argent (pour achat de bestiaux (22)Cf. Babli, Hagiga 8a.). Puisque, selon R. Yohanan, on peut réunir les diverses sommes, que faire, lorsqu’ayant destiné aux sacrifices dix bestiaux, l’on en offre 5 le premier jour de fête? Peut-on alors immoler tout le reste au dernier jour de la fête (23)Est-ce permis à titre de sacrifice de fête, ou est-ce interdit en les considérant comme offre volontaire.? Sur ce point, répondit R. Krispa, il y entre R. Yohanan et Resh-Lakish un désaccord: d’après l’un, il faut les ajourner au lendemain de la fête, et, d’après l’autre, il ne le faut pas (24)La sainteté du sacrifice l'emporte sur la fête.. Comme l’on ne savait pas auquel des deux rabbins il fallait attribuer chaque avis distinct, R. Zeira proposa d’éclaircir l’avis de ces rabbins d’après leurs autres paroles; or, R. Yohanan (plus haut) permet de réunir dans un même but les pièces d’argent, et non les animaux destinés aux sacrifices (tout devant être profane); il faut supposer aussi que d’après son avis le sacrifice l’emporte et l’on peut égorger, au dernier jour de fête, les bestiaux restants (les considérant comme sacrifices de fête). Mais R. Simon ben Lakish, qui est d’avis de laisser réunir dans un seul but les animaux (de source sacrée), non les pièces d’argent, est aussi d’avis que les sacrifices ne prévalent pas et l’on ne peut pas les égorger en ce jour de fête (25)Ce ne seraient plus des sacrifices de fête, mais des offrandes volontaires.. Simon ben Wawa vint alors dire au nom de R. Yohanan: on peut en tous cas continuer à ajouter au nombre des sacrifices offerts le premier jour et transgresser en ce cas le dernier jour de fête, à moins que l’on dise n’avoir pas l’intention d’y rien ajouter (parce que en ce cas le bétail égorgé n’est plus un sacrifice de fête).

Pnei Moshe non traduit

אדם טופל בהמות לבהמה. אם יש לו אוכלין מרובין על שלחנו ואין מספיק לו בהמה אחת לשלמי חגיגתו וצריך להביא עוד בהמות אחרות ואין לו מעות חולין כ''א להביא מהן בהמה אחת יכול הוא לחבר מעות מעשר שני שלו ולהביא מהן שאר בהמות כפי צרכו ואע''ג דחגיגת יו''ט חובה היא וקיי''ל דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין הכא מכיון דמביא בהמה אחת מן החולין כבר יצא י''ח בזו ויכול להביא האחרות מן המעשר:

ואין אדם טופל מעות למעה. כלומר בלבד שלא יערב מעות מעשר עם מעות חולין ולהביא מהן בהמה אחת לחגיגת חובתו. וחזקיה לטעמיה דס''ל לעיל דאדם חולק חובתו לשתי בהמות וכיון דיכול להביא בהמה אחת אף ממעה אחת כדאמרינן לעיל לחזקיה הלכך כאן שאין לו אלא מעה אחת חולין יביא בהמה מהמעה חולין שיש בידו ולא יטפול מעות מעשר למעה חולין זו וכדי ליקח בהן בהמ' אחרת שהיא גדולה ושוה ביותר משום דבכה''ג טפי עדיף שיביא בהמה אחת ממעה חולין שיש לו כדי לצאת י''ח מן החולין בבהמה זו לבדה ובלי שום עירוב ממעות מעשר דשתי כסף שאמרו אינו אלא מדרבנן בעלמא ואם צריך הוא עוד לכדי ספיק אוכלין מרובין שלו יקח מעות מעשר ויביא מהן עוד בהמות אחרות:

חסר כאן דברי ר' יוחנן וכצ''ל כמו דכתוב בפ''ק דחגיגה בהלכה ב' ר''י אמר אדם טופל מעות למעה ואין אדם טופל בהמות לבהמה. ר''י נמי לטעמיה דקאמר לעיל אין אדם חולק חובתו שיש עליו להביא חגיגה בשתי כסף לשתי בהמות אלא צריך שתהא בהמה אחת בשתי כסף דס''ל שתי כסף מד''ת הן וכדלעיל ואם מביא עוד בהמות אחרות לחגיגתו צריך שתהא כל אחת ואחת בשוה שתי כסף. הלכך הכא שאין לו אלא מעה כסף אחת של חולין ואינו יכול ליקח בה בהמה אחת דלא סגי בבהמה פחות משתי כסף טופל מעות מעשר למעה חולין ומביא בהמה בשתי כסף אבל בהמה לבהמה אינו יכול לטפול כדאמרן שהרי צריך שתהיה כל בהמה ובהמה בשתי כסף וא''כ כולן לחובתו הוו ואין יכול ליקח ממעות מעשר לבדו מה שהוא דבר שברובה עליו.

היך עבידא. לאו כמלתא באנפי נפשה היא אלא דנקיט לה כעין בעיא דמיבעיא לי' להש''ס בכה''ג דמפרש ואזיל איך הוא הדין ומשום דלקמיה קאמר דתליא בפלוגתא דר''י ור''ל:

היו לפניו עשר בהמות. שהפריש לחגיגתו והקריב חמש מהן ביו''ט ראשון והשתא המותר מיבעיא לן.

מהו שידחה ליו''ט האחרון. מי אמרינן דמכיון שהקריב חמש ביו''ט הראשון כבר יצא ידי חובת חגיגתו והוי המותר כנדרים ונדבות דקיי''ל דאין קרבין ביו''ט וא''כ אינם דוחים ליו''ט האחרון אלא יקריבן למחר או דלמא כיון שהפריש בתחלה את כולן לחגיגתו כולן כחובה הויין והרי חובת קרבנו הקבועין זמן דוחין יו''ט ויכול הוא להביא המותר ביו''ט האחרון.

ר' קריספא אמר. דפליגי ר''י ור''ל בזה חד אמר דוחה וחד אמר אינו דוחה ולא מסיימי מאן אמר דוחה ומאן אמר אינו דוחה.

א''ר זעירא נחזי אנן ונפרש מיליהון דרבנן. ר''י ור''ל.

ממיליהון. גופייהו דאמרי לעיל.

דר''י דהוא אמר דטופל מעות למעות אבל לא בהמה לבהמה וטעמא כדאמרינן לעיל שאינו יכול לחלק חובתו לשתי בהמות אלא כל בהמה ובהמה שמביא חובתו היא וצריך שתהא בשתי כסף ולפיכך הוא דקאמר דמעות למעות הוא יכול לטפול אבל לא בהמה לבהמה משום דבכל בהמה צריך שתהיה בה מעות חולין וטופל מעות מעשר ולוקח בהמה ואם אין לו אלא מעה אחת חולין אינו יכול להביא כ''א בעד מעה זו ומעות מעשר שטופל עמה וכן לעולם וכיון שכן הוא ע''כ דס''ל לר' יוחנן דזה שהפריש עשר בהמות לחגיגתו כולן חובה הן והלכך הוא דהוא אמר דוחה המותר ליו''ט אחרון שהרי גם המותר חובתו הוא:

ור''ל דהוא אמר אדם טופל בהמה. ממעות מעשר לבהמה שהיא ממעות חולין אבל לא מעות למעה וא''כ ע''כ דס''ל דאינו חובה עליו כל הבהמות שהפריש אלא לעולם יוצא י''ח בראשונים שהקריב ומש''ה קאמר דבגוונא שכבר יצא י''ח אף בבהמה אחת יכול להביא שאר בהמות ממעות מעשר לבדן והלכך בכה''ג דהפריש עשר לחגיגתו לא הוו כולן חובה עליו אלא מה שהקריב בי''ט הראשון לחובה הקריב והמותר כנדרים ונדבות חשיבי ולפיכך הוא דהוא אמר אינו דוחה יו''ט האחרון:

אתא שמעון בר ווא. וקאמר בהדיא בשם ר' יוחנן דאמר לעולם הוא מוסיף והולך בחגיגתו ודוחה את יו''ט דכולן בסתמא חובה הן עד שיאמר אין בדעתי להוסיף עוד לחגיגתי ואז אם הוא רוצה להביא אח''כ לאו חובה מיקרו אלא כנדרים ונדבות ואין דוחין יו''ט:

וּגְמִילוּת חֲסָדִים. הָדָא דְּתֵימַר בְּגוּפוֹ. אֲבָל בְּמָמוֹנוֹ יֵשׁ לוֹ שֵׁיעוּר. וַאֲתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בֶּן חֲנִינָא נִמְנוּ בְאוּשָׁא שֶׁיְּהֵא אָדָם מַפְרִישׁ חוֹמֶשׁ מִנְּכָסָיו לְמִצְוֹת. עַד הֵיכָן רבּן גַמְלִיאֵל בֶּן אִינִינִיָּא וְרִבִּי אַבָּא בַּר כֲּהָנָא חַד אָמַר עַד כְּדֵי תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. וְחָרָנָא אַמָר כַּבֵּד אֶת י֨י מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ. כְּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ.

Traduction

Reprise: ''La bienfaisance n’a pas de limite.'' Ce qui est dit là ne s’applique qu’au dévouement personnel; mais, pour l’argent, il y a des limites de maximum. Ceci est conforme à ce qu’a dit R. Simon ben Lakish au nom de R. Juda ben Hanina: il a été décidé à Ousha après un vote (26)''Même série, (Ketubot 4, 8) ( 28d), Babli, même traité, 50a; Erakhin, 28a.'' que l’homme doit distraire un cinquième de ses revenus pour les bonnes œuvres (27)Cf. Babli, (Baba Qama 9b), d'après (Gn 28, 22), qui fait allusion à une double dîme, ou 5ème.. Quelle est la mesure obligatoires au minimum? R. Gamliel ben Ininia et R. Aba bar Cahana diffèrent d’avis à ce sujet: d’après l’un, ce sera l’oblation sacerdotale (2 %) et l’oblation sur la dîme (ou 1 %, soit ensemble 3 %); d’après l’autre, comme il est dit (Pr 3, 9): Honore l’Eternel par ta richesse et avec les prémices de tes produits (désignant l’oblation), la part sera égale à celle de l’oblation (soit 2 %).

Pnei Moshe non traduit

וגמילות חסדים הדא דתימר בגופו. דוקא הוא דאין לגמילות חסדים שיעור.

אבל בממונו וכו'. כדפרישית במתני'.

נמנו באושא. כשהיו סנהדרין שם שהיא אחת מעשר גליות כדאמרי' פ''ד דר''ה:

חומש נכסיו למצות. ולא יותר:

עד היכן. הוא החיוב בלא התקנה.

כדי תרומה. בבינונית א' מחמשים או בתרומת מעשר א' ממאה וכפי ערך זה יתן לצדקה:

כמראשית כל תבואתך. כתרומה גדולה בלבד:

רִבִּי גַמְלִיאֵל בֶּן אִינִינִיָּא בְּעִי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא מַה חוֹמֶשׁ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. לְחָמֵשׁ שָׁנִים הוּא מַפְסִיד כּוּלָּא. אָמַר לֵיהּ בַּתְּחִילָּה לְקֶרֶן מִיכָּן וָאֵילַךְ לְשָׂכָר.

Traduction

Mais, objecta R. Gamliel ben Ininia en présence de R. Mena, s’il fallait donner chaque année la cinquième part de ses biens l’on ne posséderait plus rien au bout de cinq ans? C’est seulement la première année, fut-il répondu, qu’il faut prélever le 5ème sur le capital, mais ensuite on le prélève sur les revenus.

Pnei Moshe non traduit

מה. ומתמה הש''ס מה היא זה שהתקינו חומש אם בכל שנה א''כ לחמש שנים מפסיד הוא כולו ממון שלו:

וקאמר דלא היא אלא בתחלה לחומש מהקרן ואח''כ חומש מהשכר. ממה שהרויח:

רַב הוּנָא אָמַר לְמִצְוֹת עַד שְׁלִישׁ. מַהוּ לְכָל הַמִּצְוֹת עַד שְׁלִישׁ אוֹ לְמִצְוָה אַחַת. סָֽבְרִין מֵימַר לְכָל הַמִּצְוֹת עַד שְׁלִישׁ. רִבִּי אָבוּן אָמַר אֲפִילוּ לְמִצְוָה אַחַת. רַב חָבִיבָא בְשֵׁם רִבָּנִין דְּתַמָּן מַהוּ שְׁלִישׁ לְדָמִים. הֵיךְ עֲבִידָא לָקַח אָדָם מִצְוָה וְרָאָה אֲחֶרֶת נָאָה הִמֶּנָּה עַד כַּמָּה מַטְרִיחִין עָלָיו עַד שְׁלִישׁ.

Traduction

R. Houna dit que, pour l’accomplissement des préceptes bibliques on va jusqu’à dépenser le tiers. Est-ce que ce chiffre s’applique à l’accomplissement de tous les préceptes, ou d’un seul (28)Sans quoi, après le 3ème précepte, tout l'avoir serait perdu.? On semble porté à croire qu’il s’agit de faire cette dépense pour la réunion de tous les préceptes; selon R. Aboun, il le faut au besoin pour l’accomplissement d’un seul précepte. R. Habiba explique au nom des rabbins de là-bas (de Babylone), qu’il faut appliquer ce tiers à augmenter le prix d’achat pour remplir les préceptes. Qu’est-ce que l’on entend par là? Si après l’achat d’un objet nécessaire à l’accomplissement d’un devoir, on peut trouver un autre objet pour un prix supérieur, il faut se donner la peine de l’acheter en dépensant au besoin un tiers en plus.

Pnei Moshe non traduit

למצוה עד שליש. כדמפרש ואזיל:

מהו. האי דקאמר. אם לכל המצות עד שליש קאמר והיינו שמי הריוח שלו יפריש השליש לקיים בו כל המצות שיזדמנו לו או אפי' למצוה אחת שנזדמנה לו בראשונה יתן בעדה עד שליש מהריוח:

סברין. בני הישיבה. מימר דמסתבר הוא דלכל המצות דוקא קאמר ולא למצוה אחת:

ר' אבין אמר אפי' למצוה אחת. שבאת לידו בתחלה יתן עד שליש:

רב חביבא בשם רבנן דתמן. קאמר דלאו עד שליש מן הריוח שלו אמר רב הונא אלא מהו שליש לדמים של אותה המצוה שבאתה לידו יוסיף עד שליש כדמפרש היך עבידא אם אדם לקח איזה מצוה כגון אתרוג וכיוצא בו וראה אחרת נאה הימנה עד כמה מטריחין עליו להוסיף בשביל אותה נאה הימנה עד שליש מהדמים של הראשונה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source